זוגיות מאוחרת- האם זה אפשרי? אורטל גבאי ארבלי

זוגיות אמיתית שמכילה חברות, אהבה, פרגון ותשוקה היא מצרך כל כך נדיר שלצערי הרבה נשים כבר הפסיקו לחלום שזה יקרה עבורן. אישה אחת נדירה ויקרה לא הפסיקה לחלום ולהאמין שזה יקרה עבורה. בואו לקרוא מיומנה של אורטל ולחוות משהו מעט שונה.

"אני עומדת בדירה החדשה ששכרתי, במרפסת מול הים בעיר החוף הדרומית אליה נמלטתי מהעיר הגדולה בה חייתי עשר שנים.

הספיק לי.. הספיק לי לגמרי.
הזמינות הרבה הפכה את הכל לקל מידי ואת האינטימיות האמיתית לקשה מידי.

אני רוצה להתנקות, להפסיק להתבלבל,
רוצה לפתוח דף חדש במקום חדש. אולי כאן זה יתאפשר?

חדשה בעיר, בלי עבודה, בת 34 ואין לי דבר משלי.
אני לבד, אך מתנחמת בידיעה שההורים גרים ממש לא רחוק ומרגישה מעודדת מעט יותר.

איך הזמן חלף כל כך מהר אני חושבת, מה בעצם עשיתי עד עכשיו?
אין לי כלום מלבד עצמי ואני כל כך רוצה להכיר אותי מחדש.

מסדרת את הדירה ומנסה לסדר ביחד איתה את המחשבות הסוערות ואת החשש מהחדש והלא נודע.
מסדרת ומסדרת ובלי ששמתי לב כבר מגיע ערב.
שומעת מבחוץ מוסיקה שנשמעת כמו הופעה חיה, מתעוררת לחיים ויוצאת אל המרפסת.
מקשיבה ומבינה שזה ממש קרוב אליי.
בהחלטה של רגע מחליטה להתגבר על הביישנות והחשש לצאת בגפי למקום לא מוכר,
מתלבשת, מתאפרת קלות ובמהירות לפני שאספיק להתחרט ומגיעה למקום.

נכנסת בחשש לפאב, מתיישבת לבד. אחרי הבירה הראשונה הכל נראה טיפונת פחות מאיים,
אפשר להשתחרר ולהתחיל להנות קצת...

זוגיות-מאוחרת-האם-זה-אפשרי-אימון-אישי-לנשים-ולאמהות-לירון-גור-שטייגמן

אני קולטת גבר שיושב עם מצלמת וידאו ומצלם את ההופעה
ואז מכוון את המצלמה אליי וממשיך לצלם בחיוך.

הוא יפיוף, צעיר מאוד ואני מבויישת ומסמיקה כמו ילדה בת 15.
מתחילים לדבר ואני מתפעלת מכך שהוא מוסיקאי.
השיחה זורמת ואני מגלה שהוא יותר צעיר ממני בכמעט 9 שנים להפתעתינו.
יוצאים מהפאב ומתהלכים ביחד לאורך קו החוף.
אין לי מושג איך קורה שבטבעיות כה רבה לתדהמתי ידי מתרוממת מעצמה ומשתלבת בזרועו.
אני לא רוצה שהערב הזה ייגמר ושהגבר הזה יילך כי בעיניו הטובות אני רואה חמימות ובית וזאת הפעם הראשונה שאני חשה כך.
אוי ואבוי לך, אני מזהירה את עצמי.
תני לו ללוות אותך ושלחי אותו, הרי ברור לך איך זה עלול להגמר.

אנחנו ממשיכים להיות בקשר, הימים והחודשים עוברים והקשר מתעצם, מתפתח ומתייצב, אך לשנינו עדיין אין מושג לאן זה יוביל.
בינתיים עולות נוריות אדומות,
הסביבה, אמא והחברות נוזפות בי על תמימותי ועל כך שאני מבזבזת את זמני על קשר שיוביל לכשלון ברור.

אי הבנות, מריבות מפוצצות, אושר גדול, התפייסויות וחוזר חלילה.
שנינו לא מרפים אך גם לא מעזים לדבר על העתיד ולהתחייב.
עוברות להן שנה, שנתיים, כמעט שלוש,
ושוב נפרדים ושוב חוזרים,
ולי כל כך כל כך נמאס!
אני כבר לא מאמינה שמשהו טוב יקרה.

ושוב פעם פרידה והפעם זה מרגיש שונה.
אני מרגישה שכבר אין דרך חזרה.
מנסה להדביק את נפשי וליבי שנותצו לרסיסים,
מיואשת וכועסת על עצמי כל כך.

איך קרה שאני כבר נוגעת בעל כורחי בגיל 38 ואני לא אמא??? שלא לדבר על זוגיות שתוביל לשם..
ביום עובדת ומתנהלת כאילו הכל כרגיל ובערב מגיעה לדירה דוממת וקירות מנוכרים.
אוכלת ולאוכל אין טעם,
בוהה במסך טלוויזיה שטוח-שטוח כמו החיים שלי.
הולכת לישון ומקווה שיום חדש יביא אתו תקווה חדשה.
מניחה את הראש על הכר, מחבקת את הכרית השנייה וקולטת שאני לבד וכנראה לתמיד.
דמעות חמות זולגות וקולות בכי עולים ,אינם נשלטים עוד.
לא רציתי להתפשר,
לא רציתי יותר לשמוע את כל העצות החכמות-"תעשי ילד לבד",
לא רציתי עוד צפרדע שהתחפש לנסיך.
רציתי את הנסיך האמיתי-ברגע שראיתי אותו ידעתי-הוא האמת שלי. הוא הבית שלי.
אבל הנה האמת והמציאות הכואבות טופחות על פניי ואני מוצאת את עצמי מחפשת נחמה.

נחמה בשיחה עם חברה טובה,
אך במקום נחמה אני זוכה למבט נוזף וביקורת נוקבת: "היה ברור שהסיפור הזה הוא הרפתקאה חולפת בשבילו.למה ציפית? את הזמן הכי יקר שלך שרפת...חבל. "
ואני עונה לה ומאמינה בזה באמת,
עונה שאני מרגישה ש"יום אחד הוא יגיע אליי ויציע לי נישואין".
"כן בטח",אמרה, "וואי גברת,את מה זה בסרטים!".
הרגשתי כל כך טיפשה,
אבל בעיקר עייפה. עייפה מהכל.
עייפה כל כך ולבד.

בפעם הראשונה באמת שחררתי אותו, התאבלתי עליו ועלינו והמשכתי הלאה.
מידי פעם הייתי נזכרת בכאב, בשנינו חבוקים,
הייתי נזכרת בו אומר לי-"תהיה לנו בת ונקרא לה ירדן."
ואני הייתי ממשיכה-"ויהיו לה עיניים יפות ועגולות עם ריסים ארוכים ארוכים כמו שלך.
ובכלל היא תהייה לגמרי דומה לך, אבל לי לא יהייה איכפת כי אני כל כך אוהבת אותך".

כן בטח!
איזה קשקוש!
הייתי גוערת בעצמי על תמימותי.
אחרי יותר מחודש הגיע לביתי עם זר פרחים, כרע ברך, הוציא טבעת ושאל" "אורטל,האם תתחתני איתי"?
באמת חשבתי שאני הוזה.
הוזה אבל הפעם כבר לא לבד.
 יחד.

והיום, אנחנו נשואים.
שבוע אחרי שחזרנו לביחד כבר הרגשתי מוזר וגיליתי שאני בהריון.
לאחר 9 חודשים נולדה לנו נסיכה קטנה ששמה ירדן,
עם עיניים יפות, עגולות ושובבות וריסים ארוכים ארוכים,
והיא דומה לו באופן גורף,
אבל לי לא איכפת כי אני אוהבת אותו כל כך".

זוגיות-מאוחרת-האם-זה-אפשרי-אימון-אישי-לנשים-ולאמהות-לירון-גור-שטייגמן

הכותבת היא אורטל גבאי ארבלי- נשואה באושר ואמא לירדן.

נייד. 054-5794303

פייסבוק. http://www.facebook.com/ortali.gabay

בלוג בסלונה. http://saloona.co.il/ortalarbeli/

למעבר למאמרים נוספים ליחצו כאן