הזמן שלך- על בדידות ודכאון לאחר לידה / ליאורה אבן-בר

"הרגשתי שאף אחד לא יכול להבין אותי,
לא יכול להבין מה עובר עלי.
אז שתקתי.
שתקתי, כעסתי ובכיתי.
ניסיתי לבד להבין הכל,
ניסיתי להיות גיבורה,
וזה היה קשה.
ביקרתי במקום מאד חשוך".

"אני זוכרת שראיתי את הסרט 'אנני', בבית הילדים בו גדלתי בקיבוץ.
ראיתי את ההשתקפות שלי בתוכה,
ילדה ג'ינג'ית, מתולתלת, חמודה.
ילדה בודדה, ילדה בלי בית.

אני לא יתומה.
יש לי שני הורים.
אני דור שלישי בקיבוץ, שגידל את ילדיו ברוח התפיסה
שילדים לא צריכים לגדול עם הוריהם.
הילדים קיבלו את התנאים הפיזיים הטובים ביותר בקיבוץ,
אבל אלו הרגשיים נשכחו אי שם מאחור.

גדלתי בקבוצה והיתה לנו מטפלת.
את ההורים והאחים היינו פוגשים ב'הקמה' (שעות אחר הצהרים(.
היינו צריכים להתיישר לפי הקו הרצוי.
אין מקום לייחודיות או לביטוי אישי.

מהמקום הזה,
מקום בלי בית, בלי קרקע בטוחה,
בלי מודל אמהי,
הגעתי אל הלידה.
מנסה למצוא בתוכי את האמא שתגדל אותי ואת בנותיי.

צלחתי את הלידה והייתי בהיי.
הרגשתי טוב, האדרנלין היה בשמים.
נסענו הביתה,
פתחתי את הדלת,
וצנחתי בצניחה חופשית לתהום עמוקה ושחורה.

הרגשתי שאין לי קרקע, אין לי מקום בטוח, אין לי אוויר, אין לי חיים.
איבדתי את הכל,
את כל המוכר, הידוע,
איבדתי את עצמי.
לא נותר לי דבר.
הייתי לבד.
הרגשתי שאף אחד לא יכול להבין אותי,
לא יכול להבין מה עובר עלי.

אז שתקתי.
שתקתי, כעסתי ובכיתי.

ניסיתי לבד להבין הכל,
ניסיתי להיות גיבורה,
וזה היה קשה.
ביקרתי במקום מאד חשוך.

אחרי תקופה ארוכה (מדי), הבנתי שאני חייבת לבקש עזרה.
כבר לא הייתי לבד.
הייתי יותר מובנת לעצמי ולסביבה.
הרגשתי שיש אור בקצה המנהרה.
פגשתי בתוכי את האמא שאני רוצה שתגדל את בתי.
התחלתי לגדול בעצמי.

היום אני יכולה להגיד שאני רואה את החושך אבל עומדת באור.
טיפלתי בעצמי, העמקתי, נפגשתי (ואני עדיין נפגשת),
אבל עדיין צרובות לי בעור התחושות, העוצמות.
מבחינתי זו היתה נקודת האל חזור.
השתנו לי החיים מהקצה אל הקצה.
החוויה הזו הפכה לי את החיים,
ובזכותה צמחתי.

היום אני יודעת שאני לא לבד.
יש עוד הרבה אמהות שפוגשות אחרי הלידה תחושות קשות של בדידות, כאב, אובדן, אבל.
אני יודעת כי אני פוגשת אתכן.
אני יודעת כי אני הייתי שם.

הבטחתי לעצמי להפיץ את הבשורה שהתקופה הזו מטלטלת,
יכולה להיות לא קלה, וכדאי להתכונן לקראתה.
הבטחתי לעצמי לתת לך יד, אמא יקרה, ולעזור לך להשמיע קול,
וכל זאת כדי שלא תישארי לבד.

זה הזמן לדאוג ולהעניק לעצמך את כל מה שתתני לתינוקך,
ועוד יותר.
אם כל צרכיך ימולאו, תוכלי להעביר זאת הלאה.

תתקשרי ותדברי.
אמרי לבן זוגך והסביבה הקרובה בדיוק מה את צריכה,

בקשי עזרה, תהיי ספציפית, אל תהיי גיבורה.
זה לא הזמן שלך להתחשב באחרים.
תתרכזי בצרכים שלך.
אוכל מזין, מנוחה, חברה (טובה ונכונה לך), חיבוק, תמיכה, עזרה.
תבחרי עבורך כרגע רק דברים טובים ונכונים לך,
ורק לך.

זה הזמן שלך.
הזמן להתאושש, להסתגל, להתחבר לתינוק שזה עתה נולד.
זה זמן שלא יחזור.
כל השאר יכול לחכות".

שולחת לך חיבוק חם,
והמון מזל טוב.

הזמן-שלך-על-בדידות ודכאון לאחר-לידה-אימון-אישי-לנשים-ולאמהות-לירון-גור-שטייגמן

ליאורה אבן-בר
דולה לאחר לידה- מלווה אמהות בתחילת הדרך
נייד. 050-2200788
פייסבוק: https://www.facebook.com/#!/Twinsdoula

למעבר למאמרים נוספים ליחצו כאן